מריאנה בתל אביב

מריאנה הייתה נערה צעירה מברזיל, עם שיער מתולתל שחום ועיניים כהות מלאות סקרנות. מאז שהייתה ילדה, חלמה על הרפתקאות רחוקות מהעיר הקטנה שבה נולדה, במורדות הג'ונגל של דרום ברזיל. היא שמעה סיפורים על מקומות רחוקים, על תרבויות חדשות, ועל ישראל — מקום שהייתה בו אמורה לגלות גם חלק משורשיה היהודיים מצד סבתהּ.

כשהגיעה לגיל 19, החליטה לעשות את הצעד הגדול ולעבור לתל אביב, עיר שלדבריה הייתה מלאת חיים ומסתורין, ושמעה שהיא ליבה הפועם של ישראל. עם מזוודה אחת ולב פועם מהתרגשות, היא נחתה בנתב"ג והרגישה את החום העוטף של הארץ החדשה.

הצעדים הראשונים בעיר הגדולה

הימים הראשונים היו מורכבים עבור מריאנה. תל אביב הייתה שונה מכל מה שהכירה. הרחובות היו מלאים באנשים מכל הסוגים — סטודנטים, אמנים, יזמים ותיירים מכל רחבי העולם. השפה העברית הקשתה עליה, אבל לאט לאט היא החלה לקלוט כמה מילים, ובעיקר הבינה את חשיבות ה"חיוך" ואת הידידותיות של האנשים מסביבה.

בבוקר הראשון בעיר, מריאנה יצאה לחוף הים. חופי תל אביב היו עולם אחר עבור נערה שהייתה רגילה לחופי ברזיל, אבל החול הזהוב, האנשים הרוחצים בים, והגלים שהיו תוססים בדיוק כמו עיר התוססת הזו — כל אלה גרמו לה להרגיש חיבור מיוחד.

הלמידה והחיפוש העצמי

לאחר מספר שבועות בעיר, מריאנה החלה לחפש עבודה באחת מאותן דירות דיסקרטיות אך לבסוף מצאה עבודה זמנית בבית קפה קטן בשכונת פלורנטין. היא פגשה שם אנשים מכל קצוות החברה הישראלית: אמנים, צעירים ישראלים משוחררי צבא, וסטודנטים שלימדו אותה על התרבות המקומית. היא התחילה ללמוד עברית באולפן, ועד מהרה הפכה לתלמידה חרוצה שהצליחה להתבטא ולהבין את סביבתה. היא הופתעה לגלות שהעיר לא מפסיקה להפתיע, וכי כל יום מגלה לה משהו חדש.

בין העבודה והלימודים, מריאנה התחילה לשלב גם את האהבה שלה לצילום. עם מצלמה קטנה שזכתה בה במתנה מחבר בברזיל, היא צילמה את הרחובות הצבעוניים, את שוק הכרמל המלא ריחות ומראות, ואת החופים בהם בילתה בכל ערב כמעט.

חוויות וקשרים חדשים

מריאנה פגשה חברים חדשים — נועה, ילידת תל אביב שלימדה אותה את סודות העיר, ורועי, סטודנט לספרות שהכיר לה את הספרות והשירה הישראלית. יחד הם טיילו בין שכונות העיר, השתתפו בפסטיבלים מקומיים, וגילו את חיי הלילה של תל אביב, בהם מריאנה התאהבה במוזיקה הישראלית העכשווית.

לחיות את החלום

חודשים חלפו, ומריאנה מצאה את עצמה מרגישה בבית בעיר שלא הייתה שלה, אבל עם תחושת שייכות מיוחדת. היא הבינה שהמעבר לתל אביב היה חלק מהמסע שלה, מסע שהפך אותה לבטוחה יותר בעצמה, למדנית, ופתוחה יותר לעולם.

כשהגיעה תקופת החגים, נסעה לבקר את משפחתה בברזיל, והרגישה כיצד היא מספרת בגאווה על החוויות שלה בארץ ישראל.